ההוראה כעיסוק פרקטי

החינוך מעצם טבעו נועד להיטיב ולהוסיף לרווחתו של היחיד ושל החברה . במיון הדיסציפלינות על-פי המודל האריסטוטליאני , שוואב ( Schwab , 1964 ) משייך את החינוך לקבוצת המקצועות הפרקטיים . תכלית העיסוק במקצועות האלה להיטיב ולשפר את תנאי הקיום האנושי , לפרט ולחברה . המאפיין הבולט של המקצועות האלה הוא הצורך לבחור ולפעול ( choice and action ) וההוראה ככלי מרכזי בחינוך נושאת במובהק את התכונות האלה . היא נועדה להיטיב עם התלמידים ולקדמם לקראת מטרות ראויות והיא חדורה במצבי בחירה ופעולה . מורכבות המצבים , ריבוי שיקולי הדעת שלעתים מתאפיינים בהגיונות סותרים והרב-צדדיות בשיפוטים הערכיים מעמידים את המורה תכופות בפני מצבי בחירה עם אפשרויות פעולה בכיוונים שונים . יש הרואים את ההוראה כזרועה רצפים של מצבי דילמות , שבהם כל הכרעה של המורה מולידה פתרונות חלקיים , שכן בצד הרווחים יש גם מחירים לכל הכרעה . ( Lampert , 1985 ) רעיונות מופשטים ודיונים תאורטיים כשלעצמם , דיונים שאינם מביאים לעשייה , אין בהם עניין למורה במסגרת עבודתו בכיתה . גם אם צודקת הטענה שאיכויות של הוראה ניתן לבחון על-פי קריטריונים עצמאיים הבוחנים ...  To the book