ההוראה כמדע יישומי

בהוראה , בדומה למדעים יישומיים אחרים כמו חקלאות ורפואה , חייבים לשלוט בתאוריות ובגופי ידע שמקורם במקצועות יסוד ובמקצועות עזר רלוונטים וחייבים להפגין יכולות ושליטה באסטרטגיות ליישום הידע הזה בתחום התופעות או הבעיות שבו המורה עוסק . על המורה לשלוט בתחומי הדעת , בדיסציפלינות שהוא אמור ללמד , בנושאים שונים כתחומי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ( תאוריות למידה ותאוריות מוטיבציה למשל , ( בפסיכולוגיה התפתחותית ( התפתחות קוגניטיבית , ריגושית , מוסרית , למשל , ( בנושאים בפסיכולוגיה חברתית-ארגונית , בתורות מדידה והערכה , בפילוסופיות חינוכיות ובמגמות בתולדות מחשבת החינוך , בתורות ההכרה ובפרקים אחרים במקצועות עזר , שעליהם תיבנינה הדידקטיקה והפדגוגיה היישומית שהמורים יידרשו להפגינן הלכה למעשה בהוראה בכיתה . תפיסה זו הולידה את גישת הנדבכים בתכניות ההכשרה , ( Sykes and Bird , 1992 ; Zeichner , 1990 ) שלפיה תכניות אלו נסמכות על מבנה היררכי הבנוי על נדבכים ברצף עוקב . זוהי לרוב הקונצפציה המנחה בתכנון וארגון תכניות ההכשרה באוניברסיטאות ובמכללות בארץ . . 1 גישת הגדככיס כתכנון ההכשרה בנדבך הראשון סטודנטים להוראה...  To the book