החרוז

' ההיאך הפיוטי . ' מן הראוי לפתוח את הדיון בחריזה של "שירי העם" בציטוט מדברי אחד מאוהבי שירת ביאליק הגדולים ומן המעמיקים שבהם - שלמה צמח , מתוך אחת המסות שלו על שירת ביאליק , 'ההיאך הפיוטי : ' [ ... ] מה היה החרוז העברי לפניו ? 'ארץ-קרץ , ' 'גבר-קבר , ' ינודד-ב 1 דדי . השירה העברית שלפני ביאליק סבבה במעגלן של הברות אלו , שלא היו מקסימות ביותר , סבבה בלי מוצא כסוס-הדישה אחרי המורג . במקום להכניס חיים ותנועה בשיר היה החרה עושהו משעמם , מפיל תרדמה מחמת החדגוניות והתיפלות שבו . [ .... ] עם שירתו של ביאליק נוצר החרוז העברי האמיתי . חריזתו של ביאליק היא תמיד חיה , מלאה תנועה , מפתיעה , נאמנת לתעודתה , והעיקר - אינה באנאלית . כשאני נתקל בשיר עברי רגיל , ששורתו הראשונה מסיימת ביאז ; אני יודע מראש , ששורתו השניה או השלישית תכניס בסופה איזה 'פז' או 'רזי , וזה מעורר שיעמום . ואולם כמה קשה לנחש בשיר הביאליקאי מה שעתיד לבוא ! להפך , הוא מעורר סקרנות , ושימת-הלב גדלה והולכת עם הקריאה , אף על פי שאין בו אונס , והחרוז מטבעו של הפסוק וממשמע ! הפשוט : את תושיטי לי שם דךן , אצבע קטנה עם צפר ן . עלה עלתה ...  To the book