המדיניות החינוכית הקוראת לשילוב והכלה של תלמידים עם לקויי למידה , על כל הכרוך בכך לצורכיהם - מעוררת דיון חינוכי במכלול בעיות , ויש לה השלכה על בעיות יום-יומיות במערכת החינוכית . לדוגמה , נושא "ההתאמות" בלימודים ובבחינות , ובעיקר בבחינות הבגרות , הפך להיות שאלה מורכבת , בעלת היבטים אתיים והשלכות על חיי הכיתה ותפקיד המחנך . תלמידים עם לקויי למידה , לאחר שאובחנו קשיי הלמידה הייחודיים שלהם , מקבלים אישור ל"התאמות" שונות , כגון "תוספת זמן בחינה" ( התאמה הניתנת לתלמידים שקצב כתיבתם וקריאתם איטי ) או "שכתוב של הבחינה" ( עבור תלמידים שיש להם קושי בביצוע גרפי של כתיבה . ( התאמות אלו משקפות את התפיסה , כי על מנת להבטיח שוויון בהזדמנויות חינוכיות , ראוי לתת לתלמיד המתקשה לבטא את ידיעותיו כך שהלקות שלו לא תיצור עבורו מחסום . כשם שלא ייבחן תלמיד עם ליקוי בשמיעה באמצעות בחינה התלויה ביכולת השמיעה שלו , וכשם שתלמיד עם ליקויי ראייה לא יידרש להיבחן ללא משקפיו , כך זקוק התלמיד הכותב באיטיות בגלל לקות למידה - לתוספת זמן , ותלמיד המתקשה לקרוא - זקוק שיקריאו לו את השאלות . דיון נוסף שמעוררת מדיניות '' ההתא...
To the book