מאפלטון ואריסטו לסארטר ולדרידה

במדינה האידאלית שמציע אפלטון , נחלקת החברה לשלושה מעמדות : המעמד התחתון הוא מעמד העובדים שבא לספק את צורכי הקיום ; מעמד הביניים הוא השומרים שתפקידם להגן על המדינה מאויבים מהחוץ וממפרי סדר מבפנים , והמעמד העליון , של השליטים , הוא מעמד הפילוסופים . בתוך אלה , אין מקום לאמנים שהם חסרי תועלת ממשית : הפייטן אינו מייצר ( כמו שעושים החקלאי , הנגר , הבנאי או החייט , ( אלא יוצר אחיזת עיניים , חיקוי ; אי-אפשר לרכוב במרכבה שביצירת הספרות , הספרות אינה מסייעת בצורכי הקיום ויותר מכך - היא מציבה תמונה שקרית של מציאות : הסופר כותב על ריפוי אך אינו יודע להיות רופא . הפייטן בעולמו של אפלטון הוא לא פחות ולא יותר אלא "שקרן" ( אפלטון , מהדורת , 1935 עמ' ; 81 המדינה ספר 11382 לפי הרישום הקלסי . ( אפלטון מזהה את הטוב עם היפה ועם האמיתי . לדעת אפלטון , אין הספרות עונה על הקריטריונים הללו , אלא מציגה - אמנם בשפה יפה - דברי שקר , בדיות והמצאות שאין בהן אמת . היא עוסקת גם במעשים רעים כמו פחדנות וחולשה , וגורמת נזק לאדם ולחברה . אם הלוחמים יפחדו מהמוות בשל תיאורי השאול שקראו בספרות , או יפחדו ללחום בשל תיאורי ה...  To the book