|
|
תפיסותיהם של ליב ויגוטצקי וראובן פוירשטיין , אשר פותחו כבר בשנות השלושים והחמישים של המאה , נבנו במידה רבה מתוך דיאלוג ביקורתי עם התאוריה של ז'אן פיאז'ה , אשר נוצרה בשנות העשרים והשלושים . התאוריה של ז'אן פיאז'ה ( 1930 , 1928 , 1926 ) חוללה בזמנו מהפכה בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית , בהצביעה על האופי המבני של חשיבתם של הילדים , שבה לכל חלק יש מקום בתוך המסגרת הכללית . פיאז'ה טען כי הפעילות וההתפתחות של חשיבת הילד מתרחשות בדרך של פעולות ושינויים מבניים . כלומר , הילד מטמיע את הגירויים החדשים שקלט לתוך מבנה ההכרה הסכמטי הקיים , ו / או מתאים את המבנה הקיים לגירוי החדש שנקלט בדרך של בניית סכמות חדשות . תפיסתו של פיאז'ה , על החידוש שבה , הותירה שתי שאלות מרכזיות ללא מענה . 1 האם אמנם תהליכי הלמידה של הילד נעשים על ידי » חס » גומלץ > ש » י 0 » בץ הילד לסביבתו הפ » ז > קל » ת בלבד ! . 2 מהו מקומו של הגורם החברת - » תרבות > בלמידה ? תפיסות הלמידה והתפתחות האינטליגנציה האנושית של ויגוטצקי ופוירשטיין מציעות מענה לשאלות אלו . הפסיכולוג הרוסי ועוטצק * טען כי הלמידה אינה גילוי עצמי של הילד את החוק...
To the book |
|
|