הקדמה

התפיסה הקלסית של מושג האינטליגנציה הייתה קשורה בראשיתה באופן הדוק להצלחה בלמידה בבית הספר . בינה וסימון ( 1916 ) פיתחו בצרפת את מבחן האינטליגנציה הראשון , שמטרתו הייתה למיין תלמידים למסגרות של בתי ספר רגילים ושל בתי ספר מיוחדים . המבחן התמקד בכשרים טיפוסיים ללמידה בבית הספר כמו זכירה , תרגילי חשבון ויכולת מילולית . על פי תפיסתו של בינה , האינטליגנציה היא יכולת בסיסית של שיפוט או של חשיבה הגיונית המאפשרת את ההסתגלות לנסיבות החיים . רמת האינטליגנציה נקבעה על סמך יכולתו של הנבחן לבצע בהצלחה משימות ברמה יחסית לרמה הנורמטיבית של בני גילו . כלומר לנבחן הוצגו שאלות בתחומים השונים , החל ברמת גיל נמוכה יותר משלו עד לרמת הגיל שאליה היה מסוגל להגיע בתשובותיו . הציון במבחן התבסס על היחס בין היכולת האישית ליכולת הסטנדרטית המאפיינת את גילו הכרונולוגי של הנבדק . תאוריות מאוחרות יותר בתחום האינטליגנציה עסקו בשאלה : האם האינטליגנציה היא אמנם כושר אחד או שמא היא מכלול של כשרים ? ספירמן ( 1931 ) וקטל ( 1965 ) טענו לקיום כושר אחד , אשר כונה "גורם . "G כושר זה נמצא בבסיס האינטליגנציה והוא מסביר חלק מתוצאות...  To the book