לייטמוטיב מטאפורי: החיה הטורפת ב"אצל"

חיות מטאפוריות וליטראליות כהשלכה של תכונות אנושיות ושל מצבי נפש מלוות את סיפורי גנסין לכל אורכם , כשהן עוברות בהדרגה מהמישור המטאפורי ( בסיפורי "צללי החיים" וב"בבית סבא ( " להשתתפות במישור הליטראלי סמלי ( קריאות העורבים ב"הצידה ; 151 , " הזבוב ב"בינותיים ; 180 , " נביחות הכלבים ב"בטרם ; 252 , " קריאת התרנגול ב"בגנים 344 , " ועוד . ( את החיות המופיעות בסיפורים הקודמים ל"אצל , " הן כחלק מהממ שות הבדיונית והן כחלק ממדמה מטאפורי , אפשר לחלק לשלוש קבוצות ברורות למדי : א . ציפורים ופרפרים עליזים וחופשיים , השייכים לעולם ההזיות הרומנטי נוסטלגי של הדמות המרכזית , ולעומתם קולות ( ב"בבית סבא" - גם צורות ) של ציפור המעוררים רשמים של כאב , אימה ומסתורין . ב . חיות בית וחצר כמו כלב , פרה , שור , עז , תרנגול , אווז וצפרדע , המייצגים הוויית חיים נקלה וקהה . ג . רמשים עוקצים ומזמזמים , ובמיוחד הזבוב , המייצגים את ההתוודעות המטרידה של הגיבור למגבלות המציאות העלובה של חייו . המערכת המוטיבית המרכזית ב"אצל" נבנית מחומרים הקשורים בחיות טרף פראיות . זוהי מערכת עשירה ודינאמית , שבמרכזה עומד ביטול הניגו די...  To the book