תיפקודו ה"פרוזאי" של הדימוי ביצירתו של גנסין

מאפייניו הצורניים והסמאנטיים של הדימוי הגנסיני וזיקתו להקשר בעלילת הסיפור מובילים למסקנה , שגנסין ראה בדימוי פיגורה שהאפקטים שלה מנוגדים והפוכים לאלו של המטאפורה חסרת הסמן . בסיפורי "צללי החיים" מופיע הדימוי הקצר השגור כאמצעי איפיון של דמויות בעלות תודעה מוגבלת , כחלק מהבאנאליות בסגנון הדיבור או המחשבה של הדמות או כאופן התייחסות של המספר לדמויות כאלה . הדימוי הקצר השגור מאפיין לאורך כל יצירתו של גנסין את אטימות הרגש וקהות המחשבה , לעומת המטאפורה , המופיעה במצבים של התעוררות רגשית . בסיפורים המרכזיים " ) בינותיים , " "בטרם , " "בגנים" ובעיקר ב"אצל ( " מופיעים דימויים שגורים כחלק מעיצוב מצב נפש של דמות , התופסת את הבאנאליות והוולגריות כאמת יסוד . ואולם בדרך כלל גנסין נמנע משימוש בלתי מסומן בדימויים שגורים , ובכלל ממעיט בדימויים - יחסית למטאפורות - שכן המפורשות של הדימוי אינה הולמת את מגמתו לעצב התהוות של תהליכי נפש בלתי מודעים . הדימוי הוא אחד האמצעים שבהם נוקט גנסין לשם יצירת אפקטים קומיים . האפקטים הקומיים מושגים באמצעות חומרי הדימוי המנמיכים ( בעיקר דימויי חיות ) וכן על ידי דימוי היפר...  To the book