שכיחות ותיפקוד בסיפורי הרקע ובשירים של ביאליק

ניגודים שיש בהם מן הפארדוקס מהווים מרכז תמאטי חשוב בכל הסיפורים שנבדקו לשם השוואה , אך השימוש באוקסימורון הוא נדיר ביותר . הפארדוקסים הם סוציותרבותיים ( בעולם העיירה היהודית ) או פסיכולוגיים ( באישיותו של הגיבור ) או שניהם גם יחד , בהבדלי הדגשות : ב"בסתר רעם" של אברמוביץ' הזיווג הנורא שבין המגוחך והפאתטי במצבם של יהודי העיירה הוא נושאו המרכזי של הסיפור . בשלושת הסיפורים האחרים משולבים יחד הפארדוקסים שבחיי העם או העיירה עם תכונות נפש או מצבי נפש ניגודיים של הגיבור הראשי . גילויו של הפארדוקס ב"בסתר רעם" נעשה על ידי המספר . בשאר הסיפורים ההיוודעות של הגיבור עצמו במצב הפארדוקסלי שלו ושל החברה שבה הוא חי גורמת למפנה בעלילה או לפואנטה תמאטית . כיצד מנוסח הפארדוקס ברמה הלשונית בכל אחד מהסיפורים ובאיזה שלב ברצף הוא מוצג ? " בסתר רעם" הוא דוגמה קיצונית להצגה זהירה והדרגתית של הפארדוקס . בתחילת הסיפור ישנם ביטויים רבים המדגישים דווקא את ההומוגניות של המציאות המתוארת , בעיקר בעזרת הנוסחה "בין א ובין לא א : " 'בין הדיוטים בין משכילים , בין עניים בין עשירים - בכולם רשמי כסלון כדרבנות וכמסמרות נטועי...  To the book