הילד

פרק ו ( טור ( 166 פותח באפיון עצמי של המספר כילד.- נכד חביב על סבו הייתי , כאן נכנס הילד לתמונה כזרז ( קטליזטור ) שיוביל מבלי משים ובתום לב אל ההתרה הקומית של התעלומה הבלשית : בראותו את דלת הרפת פתוחה למחצה , בריצתו לשירותים שבחצר , מאפיין המספר את עצמו כך : 178 ןבן בעל-בית טוב | אני , הךסךתי | : אי-סךר ! 179 וכ ^ עבךתי בחזרי , נעלתי ; אמירות ואפיונים תמימים אלה נעשים סמליים ביותר עם סיום קריאת היצירה : בעולם המסודר , הביתי ( המילה "בית" בטורים , ( 178 , 168 הילד נתפס על ידי האם כאיום שיביא למהפכה . חינוכו של הילד - ילד מבית טוב , בורגני " ) בעל-בית - (" מביא אותו לראות בדלת הלאנעולה אי-סדר . הפרת סדר קטנה זו נתפסת לראשונה כאובססיה חינוכית לסדר ; מי שבדרך רעה ( עצלנית ) מגדל-מחנך את ילדיו יראה אותם חלושי-דעת בגילם היותר מבוגר . ( הסיודוס , מעשים וימים , מזמור שני , טורים , 521-520 כתוך : האובן-נבו , ( 1996 עם זאת , בדיעבד , הפרת הסדר משתמעת כרמזים מטרימים שנעלמו מתודעתם הנאיבית של הגיבורים : של האם , שניבאה ולא ידעה מה ניבאה , ושל הבן , שניסה להשיב את הסדר על כנו . זהו סיפור על עולם שס...  To the book