פרק ג' / 'הסיפורים שמספרים החושים לנשמתי' 'סיפורי כנקודת־מוצא פואטית

. 1 סיפור לאלוהים לכתוב שירים שיהיו , במובן מסוים , סיפורים - זו היתה מגמה פואטית מודעת של זלדה : את מה שמבקש להתגלות מתוכה בטרם תמות , זלדה מכנה כאן בשם 'בריות רבות ( ... ) וסיפורים שונים' ולא בשם 'שירים / הדמיון היןצר מוצג כמאגר של סיפורים ושל דמויות , חומריה המובהקים של הפרוזה . ביאליק כתב בשיר על נושא דומה : ' עוד שייר מזמור אחד היה לו / והנה אבד המזמור לעד' ' ) אחרי מותי . ( ' בשני השירים התדמית העצמית של המשורר היא תדמית של איש עממי , השר או מספר לתומו ' , אלא שאצל זלדה למושג 'סיפורי יש משמעות מיוחדת , שמקורה בחסידות . עזה צבי כותבת בזיכרונותיה : 'הצורך בכתיבה היה בעיניה צורך בסיפור . "לא אמנות צרופה , סיפורים על בשר ודם , " אמרה . כמה פעמים דימתה שהיא כותבת סיפור , וכמובן , כל דבר שנגעה בו נהפך לשיר ' . התייחסות דומה אל השירה כאל ' סיפור' מופיעה גם במכתב שזלדה כתבה בתחילת שנות השבעים לידידת נעוריה , עבריה עופר שושני : 'לדעתי צריך לכתוב [ שירים ] כאילו אני מספרת סיפורי לאלוהים . ' מה'לדעתי' הנדיר של זלדה ( כמו מה'צריך' בשיר ) עולה רושם , נדיר אף הוא , של פרוגרמה פואטית שהיא צו פנ...  To the book