א. אהבתו הנרקיסית של הפרח לפרפר

פנייתו של הפרח , "פרפר , פרפר , " היא ישירה , מידית וכפולה ויוצרת תחושה של דחיפות , אך היא נבלמת ומושהית על ידי התואר "פרח חי , " המעכב את התביעה "רד נא מהר / שב עלי . " אלא שהמניע הנסתר של ההפצרה ושל קריאת הפרח לפרפר גלום בביטוי הפרדוקסי הזה , "פרח חי , " המבקש לפתות את הפרפר להתאחד עם ה"אני" האחר שלו ולהיות יצור כלאיים בלתי-אפשרי - גם פרח וגם בעל חיים . משחק הצלילים של כינויי הדמויות הוא השתקפות המטמורפוזה של הזהויות . בתחילה הפרפר הוא אמנם "פרפר" ויש גם דמיון וגם הבדל בינו לבין ה'יפרח , " הן בצליל הלשוני והן במראה הפיזי . אך מיד לאחר מכן הופך הפרפר בפי הפרח ל"פרח חי , " וצלילה של האות ח' - הנמשך מסוף המילה הראשונה אל תחילת המילה השנייה - מטשטש את הסתירה בביטוי המאחד את זהותם של השניים , הפרפר והפרח . הפרח טומן כאן מלכודת לשונית לפרפר , שמעתה אינו נקרא עוד בשמו המקורי . בהמשך תהיה זו מלכודת ממשית , כי משניטל שמו של הפרפר הוא הולך והופך לפרח , ואמנם בסוף השיר נעלמת המילה " חי" והפרפר נעשה "אח" לפרח : "שנינו פרחים / אח ואח / פרחך לי ופרחי לך . " והרי "אח" הוא היסוד הצלילי המרחיב את "פר...  To the book