מערכת החינוך של מדינת ישראל ראתה מאז הקמתה את ההתייחסות לרצח העם הארמני כבעייתית וכמתנגשת בנרטיב הציוני ובמשמעות הייחודית של שואת היהודים על אדמת אירופה . ממשלות ישראל השונות התחמקו מאזכור אסונו של העם הארמני ואף התכחשו לו ( אורון , . ( 2007 ; 2005 הוויכוח אם להכליל את רצח העם הארמני בתכנית הלימודים בהיסטוריה כללית או להימנע מכך ליווה את החברה הישראלית מאז הקמתה , ובמיוחד מאז משפט אייכמן בתחילת שנות השישים . החשש היה שלימוד זה יפגע בייחודה של שואת היהודים ובלקחים האוניברסליים שלה בקרב תלמידי ישראל ( אורון , . ( 84-39 : 2003 הנושא עלה שוב באמצע שנות התשעים , לאחר שנודע על מעשים קשים שאירעו בהיקף רחב ביוגוסלביה ( לשעבר ) וברואנדה . ספרי הלימוד בהיסטוריה משמשים כלי שרת בידי המחנכים להצגת מבנה בררני ( סלקטיבי ) של האירועים , לקטלוג התכנים ולעיצובם , וגם להסתרה ולהעלמה של חלקי היסטוריה . בהיות הטקסטים בעלי תוקף רשמי בעיני התלמידים , ( Mehlinger , 1985 : 287 ) במיוחד בבית הספר התיכון , הם משנים זהויות , יוצרים זהות קולקטיבית של "אנחנו , " בעיקר מול ה " אחר , " ואינם מאפשרים לחרוג כדי להכיר א...
To the book