בשנים האחרונות רווחת בישראל תפיסה חדשה בעניין הוראת היסטוריה . ההנחה שביסוד תפיסה זו היא שאין להסתפק בידיעת הסיפור ההיסטורי , בהתמצאות בנתונים ובהבנתם , אלא יש לכלול גם היבטים רחבים יותר . ראשי מערכת הפיקוח להוראת היסטוריה בישראל מצהירים כיום כי המטרה היא להביא את התלמיד לידי יכולת ' m an י : יאלות מהסוג ששואל ההיסטוריון . 3 דוגמה מאוחרת לכך היא הוועדה הישראלית-פולנית שהוקמה בשנת ו 99 ו ואשר החליטה על בדיקה הדדית של ספרי לימוד הנוגעים לשתי המדינות וליחסים בין פולנים ליהודים . ראו : המלצות לתיאום ספרי לימוד כהיסטוריה ובספרות בישראל ובפולין , ירושלים-ורשה , תשנ"ו995- ו . ולבחון מקורות בשיטה עיונית בהירה . אלא שלמרות הצהרת כוונות זו , מרבית ספרי הלימוד ממשיכים לייצג גישה מסורתית המשרתת את תכניות הלימודים , ולכותביהם אין אפשרות רבה לסטות מהמקובל ולפתח עצמאות . במהלך שנות קיומה של המדינה נעו תכניות הלימודים מתקופות של לימוד היסטוריה יהודית וציונית בנפרד מהיסטוריה כללית , לתקופות של לימוד משולב של פרקי ההיסטוריה הללו ( יעקובי , : 2003 ו ; 95-9 פירר , . ( 45 : 1985 גם בעצם החלוקה הזו יש כדי ל...
To the book