|
|
מיכאל אורן בשנים האחרונות , ככל שצה"ל הולר ומתבלט ככוח הראשון במעלה בעולם בלוחמה בטרור , נהרו לישראל הרבה אנשי צבא אמריקנים כדי ללמוד מניסיונו וליישם את לקחיו במאבקה של ארצות הברית בטרור העולמי . נפלה בחלקי הזכות לארח רבים מן הקצינים הללו בביתי - אנשים מאוקלהומה ומארקנסו וממקומות נידחים אחרים שלא הייתה להם כל היכרות קודמת עם המציאות המזרח תיכונית - ובתמיד , התעניינתי מאוד בהתרשמויותיהם מן האזור ומן החברות החיות בתחומו ובניתוח שלהם למצב . כולם כאחד התבייתו על תופעה אחת : סירובם של מנהיגים ערבים רבים - פלסטינים , עיראקים , סעודים וסורים - לקבל על עצמם אחריות לכישלונותיהם ולחולשותיהם . החיילים אמריקנים הללו שמו לב לכך שבכל פעם שמשהו השתבש בחברות הערביות , הן מעולם לא תלו את האשמה בעצמן אלא תמיד בארצות הברית , במערב או ( במרבית המקרים ) ביהודים ובישראל . לדעת הקצינים הללו , סירובם של הערבים לקבל עליהם את האחריות למעשיהם היה ונותר המכשול הגדול ביותר על דרכה של ארצות הברית המתאמצת לקדם תהליכים של דמוקרטיזציה במזרח התיכון , שכן הדמוקרטיה , כמו גם הריבונות והחופש , היא במהותה הנכונות של בני הא...
To the book |
|
|