דמיין: על ג'ון לנון ואהבה

זאב מגן מעשה שהיה כך היה . לפני כשלוש שנים , במהלך עלייה קצרה לרגל לארצות הברית מולדתי , נכנעתי ללחציהם של מספר חברי ילדות מן החוף המערבי וטסתי לצדה השני של היבשת לבקר אותם . כך מצאתי את עצמי בבוקר יום שישי בהיר , רכון על מילק שייק שוקו וניל בפאב סתמי בנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס , מחכה להסעה . מזווית עיני סקרתי באדישות את תמרוניה הנמרצים של חבורה קטנה אך מסורה של טירוני כת הארי קרישנה , אשר התפרשה בשיטת "לחץ על כל המגרש " לאורך האולם המרכזי של שדה התעופה . אותם חסידים מפזמי מנטרה של הסואמי שאת שמו מעולם לא הצלחתי לבטא - עטופים כדבעי במלבושי מסדרם - התרוצצו להם אנה ואנה בטיילת ככדורי פינג פונג , משווקים בקדחתנות מהדורות מאוירות של חיבורים ודיים עתיקים לאותם עוברי אורח מעטים שלא התעלמו מהם , דחפו אותם הצדה או ירקו עליהם . לא היה במראה הזה כל חדש עבורי , כמובן , שועל טיסות ותיק שכמוני . סיימתי את המילק שייק , קמתי מהבר והאצתי צעדיי לעבר היציאה . אך ככל הנראה רגליי אינן מה שהיו פעם , כיוון שתוך שניות שמעתי מאחורי את פסיעותיהן הענוגות של כפות רגליים עטויות במוקסינים מדביקות אותי . ...  To the book