|
|
אנה איסאקובה כמה מחבריי הטובים ביותר הם ישראלים ליברלים . אין בינינו מחלוקות עקרוניות אך שלושה דברים משמשים נושא מתמיד לוויכוח : הראשון הוא דג הזהב שלי , התנהגותו האלימה וזכותי להענישו - כן או לא . השני : נידוי המעשנים בחברה המודרנית , הפיכתם למיעוט ודרכי הגנת המיעוט הזה על עצמו מפני הרוב . והנושא השלישי : האפליה התרבותית בישראל . המעשה בדג החל כאשר קיבלתי במתנה שני דגי זהב בצנצנת וארבעה דגי גופי בשקית , נתבקשתי להמתין יממה ורק אז לשחרר את דגי הגופי מהאכסניה האטומה . למחרת מצאתי בצנצנת שרידי דג זהב וארבעה דגי גופי מבוהלים כהוגן , אחת מהם בהיריון מתקדם . דג הזהב הנותר הסתובב בצנצנת ונראה ככריש בתחפושת . כשפנה לטפל ביולדת , הוצאתי אותו ביד חזקה ושלשלתי את הלוחם הזה לאסלה . באותו ערב הגיעו חבריי הליברלים לביקור אצל דגי הזהב שנתנו לי במתנה . מאז אנו עוסקים מדי פעם בניתוח הסיפור המצמרר הזה . חבריי טוענים שלא הייתה לי זכות לחרוץ גזר דין מוות על דג הזהב , מאחר שהוא פעל מתור מערכת מושגים שונה לגמרי משלי , ומפני שהיה יצור חי ולא חפץ דומם - הוטלה עליי האחריות לדאוג לצרכיו עד מותו בנסיבות טבעיות ...
To the book |
|
|