פרק ו עימות: האמת הסופית

פסיכיאטרים החוקרים את התנהגותו של האדם במחנות ההשמדה בוחנים אותה בתורת תגובה לתנאים ששררו במחנות . אורח החיים של היהודי האותנטי במחנה השמדה כפי שתואר עד כאן - לא התנאים במחנות גרמו לו . היהודים שנמנעו מאכילת מזון מבושל , או השכימו לקום לפני האחרים כדי להניח תפילין , או מנעו מפיהם לחם במשך שמונת ימי הפסח , עשו את הדברים הללו למרות התנאים ששררו במחנות ההשמדה , לא בגללם . אנשים רבים שכתבו על התנהגות האדם במחנות מדגישים את הפן האנושי והמנחם של חיי הרוח , אבל מוזר שרובם רואים בכך מעין בריחה מן המציאות הטרגית . היהודי האותנטי במחנות לא ברח אל הרוחניות , אלא המשיר לחיות את חייו היהודיים . ועם זאת , רוב היהודים הבינו אל נכון שזהו מאבק לחיים ולמוות בין עם ישראל ומה שהוא מייצג בתולדות העולם ובין גרמניה הנאצית ורוחה . אמנם הנאצים לא רצחו רק יהודים אלא אף פולנים ורוסים ונורבגים וצוענים , אבל "פתרון סופי" תוכנן רק בשביל היהודים ובשביל הצוענים , שהיו קרבנות הטירוף הטבטוני המצטיין בעקביות אידיאולוגית . את האיבה והארס השטני ייחדו הגרמנים ליהודים ; לא ליהודים יחידים חתרנים , סוטים אידיאולוגיים , יריבים...  To the book