ג ' ון דיואי בעטייה של תפיסת מוסר מוגבלת ומורליסטית לא הוכרה העובדה , שכל המטרות והערכים הרצויים בחינוך הם גופם מוסריים . משמעת , התפתחות טבעית , תרבות , יעילות חברתית , הן סגולות מוסר - איכויות של אדם בעל התנהגות ראויה , איכויות שהחינוך מצווה לקדמן ... הדברים שהוא מקבל ונותן כיצור אנושי , יצור בעל משאלות , רגשות ורעיונות , אינם קניינים חיצוניים , אלא הרחבתם והעמקתם של חיים מודעים - השגה מוגברת , ממושמעת ומורחבת של משמעויות . מה שהוא מקבל ונותן בצורה חומרית הוא לכל היותר בגדר הזדמנויות ואמצעים להתפתחותם של חיים מודעים ... משמעת , תרבות , יעילות חברתית , השתלמות אישית , תיקון המידות , אינם אלא צורות שונות של טיפוח הכושר להשתתף מתוך נדיבות לב בניסיון מאוזן כזה . ואין החינוך אמצעי בלבד לחיים כאלה . החינוך הוא עצם מעצם החיים האלה . קיום הכושר לחינוך כזה הוא עיקרו של המוסר , שכן חיים מודעים הם חיים שמתחילים תדיר מבראשית . 1 לסיכום 1 הבעיה החשובה ביותר של החינוך המוסרי בבית הספר עניינה הזיקה שבין דעת להתנהגות . אם התורה הנקנית במהלך הלימודים הרגיל אינה משפיעה על האופי , הרי לשווא אנו נושאים ...
To the book