תרבות, אוטונומיה ואותנטיות: על הדיאלקטיקה המשולשת של החינוך

פרידריך ניטשה שלוש תמורות אשר לרוח אשמיעכם : איך יהיה הרוח לגמל והגמל לאריה ולבסוף האריה לילד . כה רב הוא אשר יכביד על הרוח , רוח חזק , בו תשכון יראת הכבוד : חוזקו חפץ את הכבד מכול ... מהו הכבד מכל , אתם הגיבורים ? כה ישאל הרוח העמיס - ואקחו על עצמי ואגיל בחוזקי . וכי לא זהו : להשפיל את עצמנו כדי להכאיב ליהירותנו ? להניח לה לאיוולתנו שתאיר , כדי ללגלג על חכמתנו ? או שמא זהו : להיפרד מענייננו כאשר יחוג את נצחונו ? להעפיל אל הרים נישאים , כרי להעמיד בניסיון את המנסה ... ? או שמא זהו : לחלות , ולשלח מעלינו את המנחמים , ולכרות ברית עם חרשים שלעולם לא ישמעו את אשר נרצה ? או שמא זהו : לבוא במים מלוכלכים , אם מי האמת המה , ולא לדחות מעלינו צפרדעים קרות וקרפדות לוהטות ? את כל זה , שאין כבד ממנו , נוטל הרוח העמיס על עצמו : דמוי גמל הרץ עם מטענו למדבר , כן ירוץ הוא אל מדברו . ואולם במדבר השומם ביותר מתרחשת התמורה השנייה : כאן יהיה הרוח לאריה , את החירות יבקש לצוד לעצמו ולהיות אדון במדברו שלו . כאן יבקש את אחרון אדוני : להיות לאויב לו ולאחרון אלוהיו , להיאבק עד ניצחון עם הדרקון הגדול . אך מיהו הד...  To the book