אריסטו ואם האושר הוא פעילות על פי המידות הטובות - הדעת נותנת שתהא על פי הטובה שבהן וזוהי פעילותו של הדבר הנאצל בתוכנו . אם השכל או דבר מה אחר הוא זה , שלפי טבענו הוא מושל בנו ומדריכנו , ויש לו מושג בדברים היפים והאלוהיים - אם משום שדבר זה הוא עצמו אלוהי , או משום שהוא האלוהי שבין הדברים שבקרבנו - הרי פעילותו של דבר זה לפי המידה הטבעית לו - היא האושר המוחלט . וכבר אמרנו שפעילות זו היא עיונית ... שכן פעילות זו היא הטובה שבפעילויות ... ופעילות זו אנו אוהבים לשמה , שכן דבר אין לנו ממנה זולת העיון עצמו , שעה שמן הפעילויות המעשיות אנו מפיקים משהו , אם מעט ואם הרבה , מחוץ לפעולות עצמן . ונראה שהאושר כתר בפנאי , שכן אנו עמלים כדי להיפנות , ונלחמים כדי שיהיה שלום ... חיים אלה - נשגבים הם , אולי , מן האדם . שכן חיים אלה יוכל לחיות לא מצד היותו אדם , אלא משום שיש בו עניין אלוהי . ובאותה מידה ששונה עניין אלוהי זה מטבע האדם בכללו , כך שונה הפעילות בהתאם לעניין אלוהי זה מן הפעילות שעל פי המידות הטובות של האדם . ואם אלוהי הוא השכל לעומת האדם - גם החיים על פי השכל אלוהיים הם לעומת החיים האנושיים . אך ...
To the book