על המצוינות של התבונה המעשית וחוש המידה

אריסטו ייאמר נא , אפוא , שכל סגולה טובה גורמת מצד אחד למצבו השפיר של אותו דבר שהיא סגולתו , ומצד שנ * היא מביאה לידי הצלחת פועלו של הדבר הזה , כדרך שסגולתה הטובה של העין עושה גם את העין וגם את פועלה למהוגנים : שהרי מכוח סגולתה הטובה של העין מיטיבים אנחנו לראות . באותו אופן עושה סגולת הסום הטובה את הסום עצמו למהוגן , וביחד עם זה היא גורמת לכך שיצטיין בריצה ובנשיאת הרוכב ובעמידה בפני האויבים . ואם בכל דבר ודבר זה הכלל , תהיה גם סגולת האדם הטובה אותה תכונה שמכוחה נעשה האדם עצמו לטוב , ובכוחה אף יצליח בעשיית פעלו המיועד לו . כבר הרחבנו את הדיבור על האופן שבו ייעשה דבר זה , אך נוכל להבהיר לנו זאת גם מתוך עיון בעצם מהותה של הסגולה הטובה . הרי בכל דבר רצוף וניתן לחלוקה אפשר לקחת יותר , פחות או מידה שווה , וזאת מבחינת הדבר עצמו או ביחס אלינו ; והמידה השווה היא האמצע בין יתר וחסר . והנה במה שהוא "אמצע " מבחינת הדבר עצמו הריני מתכוון למה שמרוחק מרחק שווה משני קצותיו , ואמצע זה הוא אחד ויחיד לכל בני האדם : ואילו במה שאמצעי הוא ביחס אלינו מתכוון אני למה שאינו מופרז ואיננו לקוי בחסר - ואמצע זה איננ...  To the book