היסטוריה, תרבות ופוליטיקה בדיאלוג של נרטיבים מפויסים ורב־קוליים

אייל נווה ואסתר יוגב בימי מדרון שכאלה יש מי שנסוגים פנימה , אל מחוזות הפרטי , הרחק ככל האפשר ממגע עם הזירה הציבורית הנבוכה והמתלהמת , ויש אף מי שמבקשים להם מילוט בעמדה ניהיליסטית ה"משחררת" אותם לחיות את הרגע - שהרי ממילא הכול חסר ערר ומשמעות , והקטסטרופה סופה שתגיע כר או אחרת . מנגד , דווקא בימים שנדמה כי הכלים כולם נשברים , יש רבים מאוד המחפשים את חיקו של הקולקטיב , את תחושת היחד השבטית תחת דגל אחד , את הצל המגונן של אמונה או רעיון המציעים הסבר ומנסחים מצב בתור הכאוס . ההידרשות למצפן - להשקפת עולם מארגנת , לעוגן ערכי - היא צורר בסיסי מכונן בקיום האנושי , ומקור הנביעה של רעיונות , הבנות ותכליות המגדירים משמעות ומסמנים דיר . אלא שצורר זה עצמו , כאשר הוא נטול בקרה פנימית , תהייה ויסוד של הידברות , עלול להצמיח חשיבה דוגמטית ואידיאולוגיות קנאיות . רישומן הקשה של אידיאולוגיות שכאלה הטביע חותם בל יימחה בתודעה הקולקטיבית של האדם המודרני , שחזה בצמיחתם של הפשיזם והנציזם מימין , הקומוניזם והסטליניזם משמאל . קריסתם של המשטרים הללו , לאחר שקברו תחתם חיים ואשליות של מיליוני בני אדם , האיצה את תהל...  To the book