|
|
אדיר כהן ממרחק של כשני עשורים [ נכתב בשנות התשעים של המאה העשרים , [ בבואי לנסות לבחון מחדש מה נשאר בר קיימא מן ההגות הרדיקלית בחינוך , מה עדיין רלבנטי לענייננו ולשעתנו מאותו גל של התמרדות , שזכיתי להיות שותף לו בשנות השישים וראשית השבעים - חוזר אני אל כתביהם של הוגים , יוצרים ומחנכים , כפאול גודמאן , ג ' והנתן קוזול , הרברט קול ואחרים עימהם נפגשתי ועבדתי בארצות הברית ... עד עצם היום הזה מתגלה קוזול , קודם כול , כמחנך מעורב , רדיקל שאינו מסתפק בפיתוח תורות מהפכניות , אלא יוצא ללחום למען דעותיו : אינו מתבצר בעולם האקדמי , המאפשר מרדנות מלומדת המוגנת על ידי מרחק ביטחון ממרומי מגדל השן , ועוסק בהגשמת מהפכות לאלתר על ידי עשייה בלתי פוסקת בחינוך ובהוראה ... לפי תפישתו , ילדים אינם הולכים לבית הספר "למען טובתם הם" ( כפי שמקובל לומר בהתאם לשקר המוסכם והאלגנטי ;( אלא למען "טובת האומה , " ללמוד לא לפגוע בדפוסי העוול שהם רואים סביבם , כדי לא לשאול , לא להטיל ספק ולא לערער , כד ללמוד להצביע בבחירות בתדירות סבירה , להרוג לפי פקודה ולישון שמונה שעות ללא צער . הם הולכים לבית הםפר כדי להיות בקיאים ,...
To the book |
|
|