|
|
יעקב פרנקל התלמיד מביא עמו דרישה : אני ייחודי . אינני אחד מארבעים בכיתה , אם כי כך כתוב ביומן שלר . אינני אגואיסט ואף לא אגוצנטרי . יש לי - כיצור אנוש - מתנה אחת ויחידה , שהיא כל חיי : הייחוד ששמו אני . כל עוד אני בעל כבוד עצמי לא אוכל לתת לה המורה , ואף לא לר , הממסד , לטשטש צלם דמות אנוש זו . לא בשם תקציב , לא למטרות ארגון , לא למען הסדר הטוב ; כל אלו חשובים - אר יצטרכו לקחת בחשבון את ייחודי . אם תתישו ותשחקו את ייחודי - אזי כבר אינני קיים . קשה לי להאמין שככר הייתם רוצים . לי , התלמיד , ישנה בעיה : הייחוד שלי , ואני ח"ב להתחלק בו , בייחוד , עם עוד שלושים ותשעה ייחודיים . לנו , הארבעים , נראה שניתן לעשות זאת . אם תרצה נוכל לעזור לר . השטח הגיאוגרפי של כל מקצוע רחב וגדול מספיק להכיל את כולנו . תנו לנו לשוטט בשטח זה . תנו לנו לקרוא את ביאליק ולהחליט אילו שירים , אילו סיפורים , הכי מדברים אל כל יחיד . בנביא , אל תכתיב לנו אילו פסוקים יש ללמוד בעל פה : אם הפסוקים כה חשובים , תן לנו חלק נפשי בקביעת הפסוקים שידברו אלינו עד כדי כר שנרצה לאמצם אל לבנו . בהיסטוריה , אפשרו לנו את התקופות אש , ...
To the book |
|
|