אנחנו לא רק אחרי אושוויץ אלא תמיד גם לפניה, לקראתה

עדי אופיר הרוע נפרש כשלושה מדרונות שכל אחד מהם מוביל לתהום משלו בשלושה מרחבים הטרוגניים . המרחב האחד הוא מרחב הזמן ההיסטורי ; התהום היא סוף העולם , קץ ההיסטוריה . בהירושימה הופיעה תהום זו בפעם הראשונה כאפשרות היסטורית ממשית ולא אסכטולוגית , כלומר כפרי פעולתו של האדם ולא כפרי התערבותו של האל בזמן ההיסטורי . המרחב השני הוא מרחב האפשרויות המוכרות של בני אדם להרע לאחרים בפעולה מכוונת ומאורגנת ; התהום היא השמדה שיטתית ומבוקרת של קבוצה מוגדרת באוכלוסייה , גדולה ככל שחפץ המשטר . המרחב השלישי הוא המרחב הגיאופוליטי ; לתהום הנפערת במרחב הזה אין שם או מקום וגם קשה לזהות רגע מובחן להופעתה בהיסטוריה . במדרון השלישי התהום איננה אירוע קטסטרופלי יוצא דופן או אלימות מאורגנת המכוונת לקבוצה אחת באוכלוסייה , אלא שגרת היום יום של האוכלוסייה כולה ( להוציא שכבה דקה של אליטה שלטת . ( למעשה , לא מדובר בתהום אלא בהצפה איטית והדרגתית פחות או יותר של עולם החיים על ידי רעות חסרות תקנה המחוללות התפוררות כללית של הרקמה התרבותית והחברתית ומטביעות קבוצות שלמות באוכלוסייה . בפלנטה של הטובעים , המקיפה לפחות מחצית מהאזור...  To the book