על נחיצותה וטבעה של האמנה החברתית

ז ' אךז ' אק רוסו הריני מניח שבני האדם הגיעו אל השלב , שבו גובר כוח ההתנגדות של המכשולים המסכנים את קיומם במצב הטבעי על הכוחות שכל יחיד ויחיד יכול להשתמש בהם כדי להחזיק מעמד במצב זה . מצב ראשוני זה אינו יכול אז להימשך עוד ; ואילו לא rrn המין האנושי משנה את דרכי חייו , היה נכחד מן הארץ . והנה , מכיוון שאין בני האדם יכולים להוליד כוחות חדשים , אלא אך ורק לאחד את הכוחות הקיימים ולכוון אותם , אין להם דרך לשמור על קיומם , אלא ליצור על ידי צירוף סכום של כוחות - להפעילם בעזרת מניע אחד , ולגרום שיעבדו כולם יחד , כך שיוכלו להתגבר על כוח ההתנגרות . סכום זה של כוחות יכול להיווצר אך ורק מתוך שיתוף פעולתם של בני אדם רב ם ; אבל מכיוון שכוחו וחירותו של כל אדם הם אמצעיו העיקריים לשמור על קיומו , כיצד יוכל למשכן אותם בלא להזיק לעצמו ובלא להתרשל בדאגות שהוא חייב לדאוג לעצמו ? קושי זה , כשדנים בו בקשר לנושא שלי , אפשר לנסחו במילים אלו : למצוא צורה של שותפות , שתגן ותשמור בכל הכוח של הציבור על גופו ועל רכושו של כל שותף , ושכל אחד ואחד יתאחד על ידיה עם הכול , ואף על פי כן יציית רק לעצמו , ויישאר חופשי ככל ...  To the book