אלבר קאמי לפעמים התפאורה מתמוטטת . קימה , חשמלית , ארבע שעות במשרד או בבית החרושת , ארוחה , חשמלית , ארבע שעות עבודה , ארוחה שינה ושני , שלישי רביעי , חמישי , שישי ושבת , בקצב אחיד . על פי רוב אנשים הולכים בדרך הזאת על נקלה . אבל יום אחד מתעורר ה " מדוע ולמה , " ? הכול מתחיל בלאות הזאת הרצופה תמיהה " . מתחיל , " זה חשוב . הלאות באה בסוף הפעולות של חיים מכאניים , אך היא מפעילה בו בזמן את התודעה . היא מעירה אותה וגורמת את ההמשך . ההמשך הוא שיבה מודעת אל השרשרת , או יקיצה מוחלטת ... אין כל מקוריות בהערות אלה . אך הן ודאיות , גלויות לעין . די בהן לזמן מה , להיכרות מתומצתת זו עם מקורות האבסורד ... הרוח החוקרת את עצמה אובדת במערבולת מסחררת ... השאיפה העמוקה ביותר של הרוח , אפילו בצעדיה הנועזים ביותר , מצטרפת לרגש הבלתי מודע באדם , בעמידתו מול עולמו : זוהי הדרישה לקרבה , לפמילייאריות , התיאבון לבהירות . לגבי אדם , הבנת העולם היא הבאתו אל האנושי , הטבעת חותם אנושי בו ... אין [ התודעה ] יכולה לבוא על סיפוקה עד שתבטא את המציאות במונחי חשיבה ... אני רוצה שהכול יוסבר לי , או לא כלום , והתבונה היא ...
To the book