התשוקה לעונג, נמנעות האושר וההתפשרות על סובלימציה

זיגמונד פרויד השאלה בדבר תכלית חיי האדם נשאלה פעמים אינספור . היא מעולם לא מצאה תשובה מספקת , אולי איננה מאפשרת כזאת כלל ועיקר . יש שואלים שהוסיפו עליה : והיה אם יסתבר שאין לחיים תכלית , אזי יאבדו כל ערך . אבל איום זה אינו משנה מאומה . סביר בעיני הרבה יותר , שיש לנו זכות לדחות את השאלה . היא נובעת כנראה , מיהירות אנושית המוכרת לנו מגילויים אחרים רבים כל כך ... אי לכך אנו פונים אל השאלה הפחות יומרנית , והיא , מה תכלית וכוונה בחיי בני האדם , לפי מה שעולה מהתנהגותם שלהם : מה הם דורשים מן החיים , מה הם מבקשים להשיג בהם . את התשובה על כך קשה להחטיא . הם שואפים אל האושר , הם מבקשים להיות מאושרים ולהישאר כאלה . שאיפה זאת שני פנים לה , הפן האחד חיובי , ואילו השני שלילי . תכליתה : מצד אחד , למנוע כאב ואי נחת , ומצד אחר לחוות רגשי עונג עזים . מתוך חלוקה זו של המטרות מתפתחת פעילותו של האדם בשני כיוונים , הכול בהתאם למטרה שהוא מבקש להגשים מבין שתי אלה גם יחד או כשהדגש הוא על אחת מהן . מכאן ניתן ללמוד שתכלית החיים נקבעת בפשטות על ידי מטרותיו של עקרון העונג . עיקרון זה שולט בפעולת המנגנון הנפשי למרא...  To the book