התשוקה לאנושיות עם ערך: זהות עצמית כיצירת אמנות

עדי צמח השאלה שברצוני להציג היא "איך להיות מקסימום עצמי . "? התזה שמאחורי השאלה היא שדיוקן אנוש איננו רק שאלה של מהות , אלא גם שאלה של מידה . אנשים עשויים "להיות יותר " או "להיות פחות , " ועלינו לשאול אפוא ביחס לאדם לא רק " מהו , " אלא גם "כמה הוא : " יש בבני אדם דרגות של הוויה , וישנם אנשים הקיימים יותר מאנשים אחרים . חשבו לדוגמה על אדם המחובר למכונת לב ריאות . הוא חסר הכרה ומתקיים רק הודות למכשור הרפואי שאליו הוא מחובר . האם אדם זה עדיין קיים - ? קשה לומר . במובן מסוים אולי כן , אבל לא הרבה . למעשה , אין הבדל גדול בינו לבין הגווייה . גם הגווייה קיימת , אך לא כאדם . כמה מהאדם נשאר באותו חולה , שהפונקציות העליונות שלו אינן קיימות כלל ? הוא קיים מעט מאוד , במידה מזערית . בהמשך דירוג זה נדמה לנו אדם , שהוא אמנם בעל תודעה , אבל אין בתודעתו דבר מלבד תכנים אלמנטריים . הוא בוהה בחלל , אינו מסוגל לשיחה , אבל נאמר שהוא אוהב שוקולד ; כלומר , יש לו איזשהו תוכן נפשי , שבו הוא מקובע . אם נמשיך בדירוג זה , נקבל רצף אנלוגי של מידת הקיום האנושית : אדם יכול להיות יותר ויותר , ולא במובן של נוכחות פיסית...  To the book