הכמיהה לאמת: בין דעת ודת, מדע ומיסטיקה

מוחמד אלגזאלי משחר נעוריי , מיום עומדי על דעתי , בטרם מלאו לי עשרים שנה , ועד היום , כאשר חמישים שנות חיים מאחוריי , לא פסקתי לחדור לתהומות הים העמוק ולצלול במעמקיו כצלול גיבור עז רוח ולא כפחדן זהיר . אל כל מחשך פרצתי , עם כל הסתומות נפתלתי , בכל מצולה צללתי , ואבחן עיקרי כל כיתה , בבקשי לגלות סודות כל דרך , כדי להבדיל בין דובר אמת לדובר שקר , בין ההולך בדרך הסונה [ התורה שבעל פה של האיסלם ] לבין המחדש חידושים אסורים בדת . לפיכך לא הנחתי באטיני [ פרשן ברוח השיעה ] מבלי שאבקש לעמוד על דברי הדרש והסוד שבפיו , ולא ט ' אהירי [ פרשן ברוח האורתודוקסית ] מבלי שאנסה לבדוק את מסקנותיו ; וגם לא הנחתי פילוסוף מבלי לשאוף לעמוד על תכלית תורתו ולא תיאולוג מבלי לנסות לרדת לסוף דעותיו בסכולסטיקה ובדיאלקטיקה , גם לא צופי שלא השתדלתי לגלות את סוד טהרתו ולא פרוש שלא התחקיתי על פרי עבודתו לאללה . ואף לאפיקורוס השולל תארים מאללה לא הנחתי מבלי לבחנו כדי לעמוד על סיבות עזותו בשלילה ובכפירה . הצימאון להגיע אל חקר האמת של הדברים היה משוש דרכי עוד משחר ילדותי . היה זה יצר , טבע , שטבע אללה בלבי , ולא עניין של ר...  To the book