|
|
אריסטו ועכשיו נחזור נא ונשאל : כיוון שכל הכרה וכל עיסוק שואפים למה שהוא טוב , מה היא אותה מטרה שלפי טענתנו חותר אליה המדע המדיני , ואיזהו שיא כותרתן של כל הטובות הניתנות להגשמה ? והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה , כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם ; שגם לדעת רוב בני האדם וגם לדעת המעודנים שבהם אין זה אלא האושר , ושום אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים . ואילו לגבי מהותו של האושר חלוקות הדעות , והגדרת הבריות שונה מזו של החכמים . שהללו תופסים אותו כמשהו ברור שאינו בגדר בעיה , כגון הנאה או עושר או כבוד , ואחרים כמשהו אחר מעין זה , ויש שאותו אדם עצמו מחליף דעתו , שלכשיחלה , יזהה את האושר עם הבריאות , ובשעה שירד מנכסיו , עם העושר , וכיוון שמתוך כך מודעים הם שאינם יודעים , מעריצים הם את האנשים שיש בפיהם דבר מה נשגב הנעלה מהבנתם ... אך נחזור נא למקום שסטינו ממנו . נראה שמרבית בני האדם , והפשוטים שבהם , מזהים את "הטוב" ו"האושר " עם העונג - ונוכח אורח חייהם אין שום תימה בכך , שאמנם נמשכים הם אל חיי ההנאה . הלא בסך הכול קיימים שלושה דפוסי חיים עיקריים : חיי ההנאה שנזכרו זה ...
To the book |
|
|