היה זה הפילוסוף אפלטון - איש אתונה במאה הרביעית לפנה"ס - שעמד על הקשר המהותי בין יצר ויצירה , בין תשוקה וחוכמה . הוא האיר את עינינו לכך שהארוס יכול להפעים אותנו כחשק מיני וכהתאהבות רומנטית , אך לא פחות מכך יכול גם להופיע בקירבנו בכמיהה לשלמות וליופי , כאהבה לאמת ולצדק , וכדחף פדגוגי למימוש הפוטנציאל האנושי שגלום בנו ובזולתנו . בדברי הקדמה אלה , אני מבקש להעיד על עצמי שספר זה הוא תולדה של אהבה אפלטונית גדולה ומורכבת שכזו : התאהבות בטקסטים עתירי חוכמה ויופי , ודחף עז לקרוב אל הטקסטים ולהשתרר אליהם כדי להעשיר את חיי ולחלוק את חוכמתם ויופיים עם אחרים . זה שנים רבות שאני "אוסף" טקסטים : החל מימי הלימודים לתואר הראשון בירושלים ;( 1981- 1978 ) ובהמשך בתקופת הלימודים לתואר שני ושלישי באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ;( 1987-1982 ) ומאז לאורך כל שבע עשרה השנים של הוראת הפילוסופיה החינוכית במכללות לחינוך ובחוגים לחינוך שבאוניברסיטאות . דומה שטיבו של אותו קשר מיוחד עם טקסטים - שלי , במקרה זה , ושל מיליוני בני אדם אחרים שאוספים כתבים איכותיים ומסרבים להיפרד מהם - מוצג בצורה הבהירה ביותר על ידי חוקר ...
To the book