יחיאל חזק רככל שהוא ציתי בחלל לפתוח מתייצב זמזמו להן את כמטרה המלים הדיון בפני , הזה מעורבות עצמה בכותרת בעבודת אלה אחרת באלה , החינוך שהיתה , עד , שהובהר , הרי אמנם מעבר , לי החינוך לו שגם ניצבת החינוך ההומניסטי שאלת ההומניסטי . האתוס ואולם , , והחינוך ההומניסטי אף הוא שייך למטרות הביניים בדרך אל האתוס . ועל כן , ומשום כך , העדפתי לרשום את הכותרת האחרונה - לחיות בתוך האין אתוס . בעבודת המחנך , חינוך הומניסטי נחשב כקשור ישירות לכל הנושאים שבמרכזם עומד האדם . מעשיו , מחשבותיו והגיגם , רגשותיו ויצריו ומשוגותיו , אפסיותו , בדידותו , מצוקתו , השפלתו , נחמתו , גאולתו , וכל יצירתו . עולם שמחוצה לו , שעומד מולו , ועולם שבתוכו , זיקות שמתחלפות לו במרוצתו , בין אדישות וניכור ועד האחדות הגואלת . כל אלה ועוד , שייכים למה שאנחנו מכנים חינוך הומניסטי . ואולם , מי שעלול לחשוב שמדובר רק במקצועות המכונים "הומניסטיים , " טעות בפיו . חינוך הומניסטי , אם אמנם הוא קיים , מתחיל בפגישה בין השניים , בין שני אנשים שאחד מהם הוא ילד , אולי , והשני בוגר ממנו . פגישה במסדרון , פגישה על גרם המדרגות , פגישה בזווית ...
To the book