בעמק רפאים ( תמונה ) השמים , אשר מעל לחצר המות היו כעין העופרת , השלג ירד כפתים על האדמה וכמו בתכריכים לבנים כסה את כל המצבות מבלי שום פדות בין אבני השיש , אשר כתבותיהן באותיות הזהב תספרנה לדור תהלת בני מרום עם הארץ , ובין המצבות השבורות והנעזבות על קברי האביונים , אשר הזמן והעזובה שמו בהן אותותיהם . דומית מות , הראויה לבית מועד לכל חי , שררה שם . כברת האדמה האבלה הזאת נדמתה אל העם האמלל והנרדף , אשר פזר אותו ה' לארבע כנפות הארץ ויהי נע ונד בארצות שונות וזרות , בזוי ושסוי כל ימיו , מבלי מצא מנוחה לנפשו עד באו הנה , אל חצר המות , פה ינוח , פה ישכב בשלום , לא ידע עצב עוד , כי לא ישמע קול נוגש ויד אויביו ומבקשי נפשו לא תשיגנו שם , וחדל רוגז לעולם . רבים , רבים היו יגיעי כח , אשר מצאו את מנוחתם פה וחצר המות הישן הלך הלוך והשתרע ויחבק בזרועותיו את כל העצובים והאמללים ההם . על יד הגדר , בפנת שדה הקברים הנעזב , מהרו שני מקברים לכלות את מעשיהם . הם עוד חיו , הרעב עוד הציק להם ויחושו גם את הקרח , אשר בא בעצמותיהם , ולכן החישו את מעשיהם , למען אשר יוכלו לשוב מהר אל ביתם , לאכול את ארוחתם ולהחם א...
To the book