אחרי הנשף־השנתי (רומן־למשרתות) עמליה כהנא־כרמון

אחר הנשף השנת 1 ( רומן למשרתות ) עמליה כהנאיכרמון לפעמים שוב עובר אני בדרך ההיא . אחת לשלושהארבעה שבועות , דרך משל , שם ורק שם נכנס אני למספרה , מבקש לצבוע את שערי . יוצא ומרגיש את עצמי משהו מגעיל . אני עובר , במדרכות השחורות , הצרות , השבורות . מתחת לקירות הברזל המסומררים , המלוכלכים , של גישרי הרכבות העיליים . זהו הרחוב הראשי . גם רישתות המםחר הכל ארציות , שם דבר בסידקית , הלבשה , הלבשה למידות גדולות , הנעלה ומזון , סניפים להן כאן . כחדרים אחוריים . במיבחר עממי יותר , מצומצם ועייף . כן לבנקים , לבנקים למשכנתאות , סוכנויות העתונים-ומכשירי כתיבה . כולם באנשים , נכנסים ויוצאים . ובכל שעות הערב והלילה , כושים , ביחידים או שניים שלושה , ניצבים ברחוב הראשי , בחושך . בפתחי החנויות הנעולים , עמוק בתוך מיפרצי חלונות הראווה . על פי רוב ניצבים שותקים . מהו אשר לו ימתינו . או במה הם מסתכלים . בבניין חברת הביטוח הריק בשעות אלוי בבית המלון הקטן 'מרכז מיםחר התבואה ? ' בבתי השימוש הציבוריים , חצי תת קרקעיים ? בהיכל הריקודים בעל הכיפה ' אלכםנדרה' בקרן הרחוב , סגור רוב ערבי השבוע ? מודעת קבע בפיתחו :...  To the book