|
|
מרתה תמת עד נצח חת אלמוג הלילה היה הרעל חותר מתחת לעורה של מרתה , שט בתעלות הנימים הצרות , מפלס דרך אל הגולגולת ומתנקז שם סביב הקודקוד , כדי שיוכל אחר כך , אולי בבוא היום , לחזור משם ולהתפרץ בפניה , במרפקיה ובחלקת הצוואר . אבל בינתיים היה שוהה בשורשי השערות , בוער בשקט ואוסף כוח . מה היה הדבר שחולל את תנועתו ? איזה כוח הדף אותו לצאת אל מסעו , כאותה אבן שרבצה ללא ניע על צלע של הר עד שבא איזה הלך מקרי , או בעל חיים , ופגע בה והזיז אותה ממקומה והיא התחילה להתגלגל במורד , אוספת אתה בדרכה כל מה שיכלה לאסוף ? מלה שנאמרה ? משפט ששמעה בהיסח הדעת ? ושמא איזה שקר שנחשף פתאום ? אבל האמת היא ששקדים אינם נחשפים פתאום . זה היה תהליך ממושך ומרתה כבר השלימה אותו ; גם לא היה שום משפט שגונב לאוזניה , או איזו מלה שלא שמעה קודם לכן . על כן יש לקבל שלא היה זה אלא עניין שבמחזו ריות , כמו העונות . כאותה ציפור שאפילו היא כלואה בחדר אטום הרבה שנים ואין לה שום יכולת לדעת אם סתיו בחוץ ואם אביב , אף על פי כן בבוא השעה היא נתקפת אי שקט , משירה נוצות ומבקשת לצאת אל הנדודים . זהו אם כן עניין של השעה המתאימה .
To the book |
|
|