שקרנית חיה אסתר

שקרנית ח' ה א 0 ל 7 ר ליל שבת . חושך קעור מתהפך אל אפור זז . גומע שארית אור . שקט זורם . רחוק , בשכונה אחרת , תינוק בוכה . אשה . מושיטה כף יד . חיוורת . אחוזה בווריד כחול מהסס . מנסה לפתוח דלת זכוכית . קול עמום נמחק אל הדלת . בעיניה חום זורם עטוף הירהור דק . לא טעיתי , זו שיינדל . אנחנו קראנו לה "השקרנית . " באה לטבול במקווה . חפפה ביום כדי שתוכל לטבול בלילה . כשבועיים אחרי לידה . פותחת דלת . נכנסת . מחכה . יושבת על ספסל . החדר מקומט . ספוג מילמולים . האוויר מצפה , כמו משהו יגיח מאחוריו . דלת ממול סובבת על צירה . שונאת שנאת חינם את הקיר המתקלף . נפל סיד מטיח עצמו אל הריצפה . חם . שיינדל פותחת כפתור שקוף . צווארה מקשיב . מחשבותיה מסתלסלות אל חום עיניים סמיך . נקודות מהבהבות בעיניה , כמו קבוצת ילדים . אחת מהן בודדה . יושבת . בתוך שמלה רחופה כחולה , מונחת על שדיים חסרים מנוחה , רעודים . יורדת אט אל גרביים שחורים עדינים , עוטפים אצבעות פריכות . נראית כלובשת משהו נוסף על בגדיה הכהים . צבעים רדומים תועים על הרדיד השחור דק . זה נע מרוסן שקוף סביב פניה . אצבעותיה מלטפות פיסות אוויר . מגיחות אל...  To the book