|
|
שפרה דבורה בארון לשפרה היו עינים בהירות ושתי גומות של חן בצדי לחייה , ועור פניה כל כך צח היה ועדין , שבשביל זה בלבד - סברו - כדאי היה לו לפנחס הנגר לחזור אחריה שלוש שנים רצופות ולשאת אותה , לבסוף , בלי נדוניה , אפילו בלי בגדי חתונה הגונים . אחר כך , כשפנחס זה מת , והיא , מטופלת בשני ילדים , שבה לבית אמה , הלבינו שנים שלושה תלתלים בקצות רקותיה ; תכלת עיניה אף היא נעכרה והועמה מן הדמעות , אבל זיו הפנים ועדנתם לא נפגמו ; ואמה , אשה חולנית ויושבת תנור , בהביטה מרחוק איך שהיא , שפרה , מיניקה , עגומה ומלאה חן , את בנה , היתה חושבת , כי 'לן רק מעט מזל ורצון הבורא , ' והרי היא גם כיום עוד עולה על כל הבתולות השמנות , היודעות לשפר בפוך את פניהן . ומכוונת היתה מחשבה זו לדויד שכנה , הסנדלר האמיד וגבה הקומה , זה אשר כל כך נהה אחרי שפרה שלה לפני שנים מועטות , ושעכשיו הנה הוא נושא את עיניו אל התופרת מעיר הפלך , הרוקמת לו צוארוני בד במתנה . מת פנחס , אחרי מחלתו הקצרה , במוצאי שבת , בטרם הועלה נר בחדר , כאשר בבית הכנסת עמדו האנשים בתוך החשכה בתפילת ערבית . בבוקר ביקש עוד לתקן לו את הכר למראשותיו ולהרים...
To the book |
|
|