|
|
נחיתת אונס שולמית לפיד " פתח את הפה " . הסכין דקרה את צווארו בעור הרך שמתחת לאוזן , והוא ידע שכאשר יפתח את פיו היא תינעץ בבשרו . קולות משונים בקעו מפיו שעה שפער את לסתותיו . הוא ידע מה יקרה עכשיו והחל לרעוד . קולות הנביחה הסדוקים האלה היו הידיעה שלו , הציפייה שלו , הפחד שלו , ההשפלה שלו . היא שפכה את הזרע לתוך פיו , מורחת על פניו את מה שנשאר על כף ידה , והוא חש שהוא עומד להקיא ונשטף זיעה . " אם תקיא אני ארצח אותך " . הוא בלע את הזרע , זרעו שלו , ריח פטריות עבשות ממלא את נחיריו , ונשם עמוקות כדי לא להקיא , רק לא להקיא . הוא חש כיצד שארית הזרע מתייבשת על פרצופו ומכווצת את עורו , וכיצד הוא זורם שמנוני בתוך הוושט , ממאן לרדת לתוך הקיבה ולהיבלע בה , אפילו שחייו תלויים בכך . היא עשתה משהו מעליו , גופה גוהר על גופו , הסכין נעוצה בצווארו . ריחה מילא אותו גועל , צחנה סמיכה של זיעה ולכלוך . אני יכול לנשוך אותה , הוא חשב . הוא לא ידע אם היא גדולה או קטנה , צעירה או זקנה . החשיכה בחדר היתה מוחלטת . כנראה סגרה את התריס מתי שהוא לפני שניגשה אליו . אפילו לא ידע כיצד נכנסה לכאן . בהתחלה חשב שהוא חולם ...
To the book |
|
|