|
|
עד שיעבור כל המישמר כולו ... לאה איני מפעם לפעם לא יכול היה שלא לגחון מעל מעקה המרפסת , ולהציץ בשביל המוביל לביתו . לפניו היו עוד כעשרים דקות של המתנה , והגברים בדרך כלל לא נהגו להקדים , אם כי ד"ר משיח , רופא השיניים , יכול היה לצוץ פתאום רבע שעה לפני האחרים - נלהב כתמיד , וכובעו ממועך בידיו . הוא חייך אל עצמו בעצבנות , והסתובב כדי לשוב ולסקור את הסלון . שתי הכורסאות הכבדות פונו לצד הקיר , והשולחן העגול הובא ללב החדר , היכן שהמנורה דמויית הקריסטל הצלה מעט על טבורו מלמעלה . שמיכת צמר צבאית וישנה , אך נקיה וריחנית , נפרשה עליו במדוייק - וחפיסת קלפים חדשה נתפקדה דום במרכזה , בסמוך לנייר רישום ועט שנביעתו נבדקה בקפידה . על הדום הרגליים עמד המאוורר הישן , דרוך ומוכן לבלבל באוויר . רגע שבו עיניו ונדבקו בשמיכה , ואז ניתק באחת מעם המעקה ומיהר אל המזנון . שניות ספורות התרוצץ מבטו בין הקישוטים , עד שמצא את מבוקשו . הוא חור אל השולחן , מציב עליו מאפרת זכוכית מצוחצחת , ואחר שב אל המרפסת , מלעלע את התרגשותו . אנשים מעטים התהלכו ברחוב , ידיהם שלובות מאחורי גבם , וילדים מתרוצצים ביניהם . מטיילים היו...
To the book |
|
|