שפרה אורלי קסטל־בלום

שפרה אורלי ק 0 טליבלום הטפיטים היו אדומים והגוף הנשי שישב על הספה והסתכל במנורה האחת שהאירה את אדמומיות החדר היה בן ארבעים ואחת וזנוח . על הפנים הלבנטיניות נחה ארשת תמהון קלה , והכתפיים היו משוכות באי רצון כללי . האצבעות קילפו תפוז . המיץ הכתום של התפוז נזל על האצבעות ומילא את כף היד הלבנה . כף היד לבנה , כי יש לה אנמיה . אבל אין מה לדאוג בעניין האנמיה , כי היא בטיפול רפואי . קווצת שיער חום מאפיר ירדה על עינה הימנית וצימצמה את שדה הראיה . היד הרטובה הסיטה אותה וקורצת השיער נעשתה דביקה וקשה . היא ניסתה להיזכר מתי בפעם האחרונה חפפה את הראש המגרד שלה . זה קרה ביום רביעי אחד . הקרינו בטלוויזיה תוכנית על דולפינים . היא קמה להתרחץ . כשיצאה מהמקלחת , השיער שלה , שהיה מלא מים ובועות סבון , טיפטף על הרצפה והיו שלוליות . היא לקחה מגבת וטפחה בה על ראשה . אחר כך העבירה פעמיים שלוש מסרק בשערותיה והפסיקה . בועות הסבון השמיעו רחש של שקיות ניילון ריקות . שארית התפוז היתה זרוקה על השולחן . היא חככה בדעתה אם לנגוס בה . היא נגסה בה , והטעם העסיסי שלה היה נהדר . השעה היתה רק שש והיא כבר פיהקה . חוש אחריות...  To the book