|
|
12 עולמו הפנימי של האדם : מקור ותיפקוד סיימתי את הפרק האחרון בהנחה שאפילו להיבט האסתטי הצרוף של הפעילות האמנותית עשוי להיות תיפקוד הסתגלותי . הקוף ק 1 נג , 1 המוחה ברוגז כשנלקח ממנו המכחול לפני שסיים לצייר את תמונתו לשביעות רצונו האסתטית , מתנהג כאילו הציור הוא "יצרי" באותה מידה כמו האכילה או המין , והפסקתו באמצע גורמת לתיסכול בדיוק באותו האופן שהיה נגרמ על ידי הפסקה באמצע של ההזדווגות או האכילה . את ציוריו של קונגו , שלא כמו את אלה של ציירים אנושיים מתוחכמים יותר , לא ניתן לראות כאילו הם עשויים לחזק את הבנתו או את הבנתנו אנו את העולם החיצוני . אך , כפי שהראה ךסמונד מו ריס , מגלים קונגו וקופים גדולים אחרים בציוריהם נטייה חזקה לשיווי משקל ולשליטה . אפילו הציפורים מגלות העדפה של דגמים סדירים לעומת דגמים בלתי סדירים . אנו יודעים מנסיוננו האישי , כי ההתבוננות בסימטריה ובסדר שבעולם החיצוני גורמת לנו תחושה של לשלווה וסיפוק . בין שאנו מאזינים לקונצ'רטו של באך , מתבוננים בציור מאת ג'יוטו , או מבינים את הגיונה של תיאוריה מתמטית , חלק ניכר מן הסיפוק הנגרם לנו נובע מהערך שאנו מייחסים לסדר ולאיזון...
To the book |
|
|