|
|
מבוא בפרק שלפנינו נבחן את יחסם של פרחי ההוראה בישראל לשואה ולהשלכותיה . לא ניתן , לדעתנו , להבין את ההיסטוריה היהודית לאחר השואה בלי שנהיה מודעים להשפעה העמוקה והמתמשכת שלה . היחס לשואה ולהשלכותיה מהווה מרכיב מרכזי בזהות היהודית בת זמננו , אף כי חלפו כארבעים וחמש שנה מאז . יתר על כן , מבחינות רבות השואה היום נוכחת יותר , בולטת יותר , מוחצנת יותר בציבור היהודי הן בישראל והן בתפוצות . היחס לשואה בחברה הישראלית עבר תמורות משמעותיות מאז התרחשותה . בשנים הראשונות שלאחר השואה היה חלקה בחיים הציבוריים מוצנע יחסית . החברה הארץ ישראלית הייתה שקועה בסוף שנות הארבעים במאבק קיומי למען מדינה שנולדה במלחמה . בה בעת ולאחר מכן הגיעו לארץ העקורים מאירופה והעולים מארצות האיסלם . בשנות החמישים נדחקה השואה , לפחות במידה מסוימת , לתת מודע הקולקטיבי . זיכרונות ואימי השואה פרצו עם משפט אייכמן בירושלים בראשית שנות השישים שאחת ממטרותיו החשובות הייתה אכן חשיפת השואה , השלכותיה ולקחיה בפני ההברה הישראלית בכלל והדור הצעיר בפרט . המלחמות החוזרות ונשנות עוררו אף הן את זכר השואה ואת ההתייחסות לנושא . היו אלה השבועות...
To the book |
|
|