לאינסוף היה קוראים אם גדלנו , חברותי ואני , על המיתוס של האם האידיאלית : אהבת אם בלתי מותנית , הקרבה שלמה של האם למען ילדיה . לעולם לא אשכח את סיפור הילדות שהרשים אותי מאור ( ולהערכתי , בדיעבד , גם הפחיד אותי , ( שבו עוברת אם מסע ייסורים בניסיון להציל את ילדיה . בכל שלב בדרכה היא עומדת בפני מבחנים קשים , שבהם עליה לוותר על חלקים מעצמה . עד שבשלב האחרון , שלב השיא , היא מתבקשת לתת את לבה למען הצלת ילדיה , דבר שהיא עושה כמובן . " אלוהים לא יכול להיות בכל מקום , לכן הוא יצר את האם , " אומרת אימרה הודית . מיתוס האמהות טבוע עמוק בתהליכים מודעים ולא מודעים בחברה . המרכיב העיקרי במיתוס הוא , שאמהות היא תחושה אינסטיקטיבית , שהיא ממלאת את האשה יותר מכל דבר אחר , ול"אם טבעית" אין זהות משמעותית אחרת מלבד היותה אם . לכן אשה היא ההורה הטוב ביותר לטיפול בילד , ואחריותה על הילד כמעט בלעדית . ואולם סקירה היסטורית אנתרופולוגית מראה , שהציפיות מהאמהות מושפעות מההקשר החברתי והתרבותי , ולא בכל החברות נמצאה האם בתפקיד ההורי העיקרי או הבלעדי . 17
To the book