|
|
. * בינה לבינו אני שייכת לדור ביניים , דור ומעמד של נשים שמתקשה למצוא בן זוג הולם . כבר אינני דומה לאמי , לדור שלה , לאותן נשים שהקדישו את חייהן לבעליהן , ששמו את צורכי הבעל מעל ומעבר לכל צורך של עצמן . הצורך שלהן היה לשרת את הבעל , לרצות אותו , לראות אותו בהצלחתו ואושרו . אינני משוכנעת שהן היו פחות מאושרות מאיתנו . כמובן , היו לנשים אלה הרבה ויתורים , היתה בן פגיעות , ואולי גם צער מסוים על שלא מיצו את כישרונותיהן ויצירתן . אבל נראה שלפחות במקרים המוצלחים היו להן גם סיפוק ושלווה מסוימים , שלא תמיד מצויים אצל שכמותי . אנחנו , אני ורבות מחברותי , פרצנו את גבולות המינים , את הציפיות שנהיה כאלה ולא אחרות , את המוסכמה שעדיף להיות נשואה מלא נשואה , גם במחיר כבד . אבל עדיין נשארנו עם התחושות והמוסכמות שעמן גדלנו על מקומנו כנשים , ועם הצורך שלנו לחיות בזוג , בהתקשרות . תלותנו באהבה היא גדולה , ואיננו יכולות להסתפק בקשר שאינו חזק , אינטימי וקומוניקטיבי . עוד מהדהד באוזני קולה של אמי , כשהייתי מספרת לה על עוד קשר שנקטע באיבו , בגלל "שלא היתה לנו קומוניקציה" - "קומוניקציה " ! היתה כמעט צועקת , "מ...
To the book |
|
|