הקדמה

הקדמה שבת בבוקר , ועזה אינה נענית לכיבוש . ברחובות הרבה צעירים ונשים מצועפות , גלביות המסתיימות ברגליים יחפות ומכנסי ג'ינס הדוקים עם נעלי התעמלות . דגלי פלסטין זעירים תלויים על עמודי חשמל . הרחובות זרועים אבנים וצעקות . עזה מפויחת מעשן הצמיגים . האוויר ספוג בגז מדמיע . אנו באמצע קטטה שאין לה ראשית ואין לה סוף . בעזה חבויים הרבה זעם ולחישות מכאוב , הרבה משטמה , אצבעות מתקבצות לאגרוף ועיניים יוקדות . אני עם הצלם יוסי מולה . לפתע נוחת עלינו מטר אבנים . הרעש מחריש אוזניים . אנו מגיפים את חלונות הרכב וממהרים לכיוון החוף . לים כל זה אינו נוגע . הוא בשלו , ממשיך ללטף בגליו את החוף כאילו רוצה לומר , תעשו מה שאתם רוצים , אני לא בעסק . עצוב היום בעזה . האנשים מסוגרים בבתים , החנויות נעולות , הרחובות ריקים ממכוניות , העיר בשביתה כללית . מה עושים אשה יולדת או אדם הנוטה למות ? בפאתי שאטי מנשבות רוחות חמות . חייל משקיף עלינו מהעמדה הממוקמת על גג אחד הבתים . ברחבה שרידי מדורות ועגלות אשפה הפוכות . קצין בתוך ג'יפ צבאי משוחח עם חיילים שעונים על גדר אבנים . בפתחי אחד הבתים משחקות שתי ילדות . אני מברך או...  To the book