|
|
. 3 המדינה העת'מאנית ארץ ישראל בסוף המאה ה 19 היתה חלק של ממלכה , שהיתה עדיין אימפריה חובקת ארצות ועמים , אחת ממעצמות העולם . למדיניותה כלפי הציונות והציונים היתה השפעה מעשית מרחיקה לכת על התפתחות הארץ , והשפעה עמוקה על היחס של הערבים תושבי הארץ אל העולים ומפעלם . טעות היא לחשוב , כאילו המוסלמים הארצישראליים ראו עצמם כעם מדוכא , ושאפו לפרוק את עול הרודן ולפרק את האימפריה , כאילו אהדו את אויבי הסולטאן בחוץ וביקשו לערער את סמכותו בפנים . ההיסטוריוגראפיה הערבית אחרי 1920 מבקשת לעורר את הרושם , שבסוף המאה ה 19 היה יחס הערבים אל הסולטאן כמו יחסם של היוונים בהתחלת המאה . ולא היא . עד למלחמת העולם הראשונה היה הסולטאן החליף בעיניהם ראש המדינה והסמכות הרוחנית העליונה . במלחמות נגד עמים סלאווים נוצריים בבלקאנים ונגד הכובש האיטלקי בלוב היתה אהדתם לצד העת'מאני , וכך היה במלחמת העולם , כמעט עד לסופה . הסולטאן עצמו היה מזמן "האיש החולה בבוספור ; " הממלכה היתה נתונה במשבר עמוק , קיומה היה מעורער מיסודו . גדולתה היתה בזכרון העבר ולא עוד תקוות העתיד . לא חוזקה הפנימי היה ערובה להמשך קיומה , אלא חשדות...
To the book |
אוניברסיטת חיפה המכון לחקר המזרח התיכון ע"ר
|
|