פרק ו' השפעת הטלוויזיה על הילדים: מדרבנת או מעכבת?

פרק ו השפעת הטלוויזיה על הילדים מדרבנת או מעכבת ? בעשרים וחמש השניס האחרונות נוצרו כמעט בד בבד שני מיתוסים מנוגדים בתכלית זה לזה : הראשון מתאר את הילד כיצור פעיל , הפותר בעיות וממציא משמעויות בלי הרף . השני , הנפוץ לא פחות , רואה בילד קרבן פאסיבי של כוחות חברתיים שונים , שהטלוויזיה היא החשובה בהם , על פי תפיסה זו ממיטה הטלוויזיה הרס על הילד חסר הישע , בהכחידה כל ניצן של יכולת . קשה להבין כיצד הצליחו שני מיתוסים אלה להתקיים לאורך ימים זה בצד זה . אם הילד הוא אכן יצור בונה , היה עליו לנצל את החומר המוגש לו בטלוויזיה , ולפתח בסיועו את כישוריו המנטאליים ואת דמיונו . מאידך גיסא , אם "שיתקה" אותו הטלוויזיה , היה כושר חשיבתו אמור להיפגע ודמיונו להצטמצם . אף כי המחקר המדעי טרם אמר את המלה האחרונה בעניין זה , אפשר כבר להעריך הערכה ראשונית את ה"מיתוסים" הללו . לדעתי יש יסוד גדול יותר לדעה הרואה בילד הקטן מעבד פעיל של החומר שמגישה לו הטלוויזיה , מאשר לדעה הרואה בו "קרבן" פאסיכי שלה . הטלוויזיה עשויה למעשה להשפיע בצורה חיובית על הכוח המדמה של הילד . הבה נבחן תחילה את דימוי הילד המצטייר מתוך המחקר ...  To the book